עמי שרוןמרים ומיכאל לסרי התחתנו לפני 43 שנה. זוג עולים ממרוקו שבנו את חייהם והקימו משפחה לתפארת עם 4 ילדים ונכדים. אחרי 28 שנה, מרים החליטה לצאת לעצמאות וביקשה גט. ביקשה להיות חופשייה ולחיות את חייה רק איך שהיא רוצה. משוחררת מכל מגבלה ולמצוא מחדש את עצמה. ״כבר לא היה טוב לי ובסוף הצלחתי לאזור אומץ ולבקש גט. אחרי הגירושים, הייתי קמה באמצע הלילה ומסתכלת על הגט רק כדי לראות שזה אכן קרה ואמיתי״.
כמעט 13 שנה השניים היו גרושים ובקושי החליפו מילה. לאחרונה חלה מיכאל בגידול סרטני בראשו. כנראה השלכות מהטיפול בגזזת שקיבל עם עלייתו ארצה בימים של קום המדינה. מאז הוא עובר ניתוחים בראשו להסרת הגידול שהולך ובא בכל פעם מחדש ומחר יכנס לניתוח גדול נוסף.
כשמרים שמעה זאת לפני מספר שבועות מילדיהם המשותפים, היא מיד שברה נתק של שנים והרימה לו טלפון: ״לא משנה מה עברנו, אתה האבא של הילדים שלי ואני כאן בשבילך״.
מיכאל, כבר עייף פיזית מהטיפולים הקשים, דמע למשמע דבריה ואכן מיד היא התייצבה בחדרו במחלקה והחלה לסעוד אותו כמו אותה אישה אהובה לה נישאה לפני שנים רבות אחורה.
וכעת, כשהוא מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית כאן באיכילוב, אחרי ניתוח מורכב ולפני ניתוח נוסף שיערך מחר, מרים הסכימה לבקשתו להינשא לו מחדש. ״הוא אמר שהוא לא יעבור את הניתוח אם לא אתחתן איתו שוב לא מסרבים לבקשה של אדם חולה. ביקש סליחה וסלחתי. מחקתי כל מה שהיה ומסתכלת רק על עכשיו ומה שיהיה״.
חרף מצבו ולמרות שהיא יודעת שהיא תחזיר הביתה אדם חולה שהיא כבר לא הייתה מחויבת אליו, היא בחרה להקדיש את חייה מעכשיו למענו. ״אין יותר הקרבה גדולה מזו ואני יודעת למה אני נכנסת אבל זו אני. הלב והמצפון שלי לא מאפשר לי אחרת. בסופו של דבר, אחרי הכול, הוא הגבר של חיי״.
ואכן, לצד הצוות הרפואי והסיעודי ובפרט ד"ר רחלי גרוסמן, סגנית מנהל המחלקה והרופאה המטפלת של מיכאל ויוסי מלכה, סגן אחות אחראית של המחלקה ששימש גם כעד ובליווי בני משפחה נרגשים שהגיעו במיוחד לחדר הישיבות במחלקה שהפך לאולם חתונות, באו השניים מחדש בברית הנישואין דומעים מאושר וגם מכאב על מה שהיה ובעיקר גם על מה שיהיה מעכשיו.
